פסק-דין בתיק ת"ק 954-07-11

1.         בתיק זה נערך דיון ביום 21.1.12 ובדיון זה התייצבו הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") ונציג הנתבעת 2 (להלן:"המבטחת"), ברם מאחר והתובע לא התייצב - החליט בית המשפט למחוק את תביעת התובע ולחייבו בהוצאות.

            בעקבות בקשה, שהגיש התובע, החליט בית המשפט ביום 24.1.12 לבטל ההחלטה המוחקת את כתב התביעה ולהשאיר את ההחלטה בדבר חיוב בהוצאות על כנה.

2.         א.         בדיון החוזר, שנערך ביום 1.3.12 התייצבו הצדדים וטענו לגופן של כתבי הטענות.

            הדיון בתיק זה עניינו תאונת דרכים בין רכב, שהיה נהוג בידי התובע ובין רכב  שהיה נהוג בידי הנתבע, כאשר כ"א מהם סבור שהאחריות לקרות התאונה רובצת על זולתו.

            ב.         לטענת התובע, אירעה התאונה, בזמן שתדלק בתחנת דלק ולאחר התדלוק נסע במהירות נמוכה ולפתע הגיח רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע במהירות ולמרות, שראה את רכב התובע יוצא מהתחנה - הוא פגע בחלקו הקדמי שמאלי של רכב התובע וכתוצאה מכך נגרם הנזק.

                        התובע סבור, שהנתבע נהג ברשלנות ולא העריך נכונה את המרחק בינו ובין רכב התובע ולכן סבור התובע שהאחריות לנזק שנגרם לרכבו רובצת על הנתבע וגלל כן, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 4,529 ש"ח, הכולל בחובו: עלות תיקון הרכב בסך של 2,949 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 580 ש"ח, עוגמת נפש והוצאות בסך של 1,000 ש"ח.

            ג.          טענת הנתבע היא, שבעת יציאתו מעמדת התדלוק, החל הנתבע בנסיעה איטית לעבר היציאה, כאשר מימין לנתיב נסיעתו מצויים מקומות חניה המקבילים למדרכה משמאל עמדות התדלוק.

                        לאחר כ-10 מ' מהתחלת נסיעתו של הנתבע, התפרץ התובע, אשר חנה מימין, אל נתיב נסיעתו של הנתבע - זאת ללא שום התראה- ופגע ברכב הנתבע.

                        לכן, סבורים הנתבעים, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על התובע ובשל כך יש לדחות את תביעתו.

3.         העולה מכתבי הטענות הוא, שאין מחלוקת בין הצדדים שאירעה תאונה בין שני כלי הרכב וכ"א מהצדדים טוען, שבעת קרות התאונה נסע כ"א מהם באיטיות: התובע מציין בכתב התביעה שהוא נסע במהירות של עשרה קמ"ש (סעיף 5 לכתב התביעה) ואילו הנתבע טוען, שהוא יצא מעמדת התדלוק בנסיעה איטית לעבר היציאה. (סעיף 2.1 לכתב ההגנה).

            כמו כן, טוען התובע, שהתאונה אירעה ביציאה מתחנת הדלק ולאחר שתדלק וגם הנתבע טוען, שהתאונה אירעה בעת שהוא יצא מעמדת התדלוק.

            השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, כיצד באמת אירעה התאונה ועל מי יש להטיל האחריות בנדון דנן.

4.         בטרם אתייחס לגופן של העובדות, ברצוני לציין כבר בתחילה, את השוני בגרסת התובע ובגרסת הנתבע כפי שעולה כבר מכתבי הטענות: בתחילה מציין התובע, שהתאונה אירעה:"עת נהג התובע מתחנת דלק.. לכיוון היציאה...", אך מהמשך הדברים עולה, שהתאונה לא אירעה בעת שהתובע כבר נהג בכיוון היציאה, שכן לאחר מכן מציין התובע כך:" התאונה אירעה בזמן שהתובע תדלק את רכבו...".

            בעדותו בבית המשפט מבהיר התובע ואומר, שלא  היה בתחנת הדלק ולא בעמדת התדלוק אל בצד ימין בו נמצאת חנות "אלונית".

            כך גם נמצא שוני בגרסת הנתבע בין הנאמר בכתב ההגנה ובין שנאמר על ידו בהודעה שמסר למבטחת שלו, שכן מכתב ההגנה עולה, שהתאונה אירעה בעת שהוא יצא מעמדת התדלוק, אך בהודעה הנ"ל ציין הנתבע, שהתאונה אירעה לאחר שהנתבע סיים את שטיפת רכבו (ולא מעמדת תדלוק) ואז נסע לכיוון היציאה מתחנת הדלק.

            בעדותו בבית המשפט, חוזר הנתבע ומאשר, שתחילה תדלק ולאחר שקיבל קופון - הוא נכנס לעמדת שטיפת מכוניות ואחרי השטיפה הוא יצא מתחנת הדלק.

            (ראה שינוי גרסאות התובע בסעיפים 4, 5 לכתב התביעה, עמ' 4 לפ',ש' 3 וראה שינוי גרסאות הנתבע בין סעיף 2.1 לכתב ההגנה ובין ההודעה - נ/1 וראה עדותו בעמ' 5 לפ',ש' 23).

5.         לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות - גם את זה שצורף לכתבי הטענות וגם זה שהוגש במהלך הדיון- אני קובע, שמהעובדות שהועלו בפני בית המשפט ומנסיבות קרות התאונה עולה, שיש לייחס לשני הצדדים אחריות שווה לקרות התאונה ובאופן כזה, יש להשית על כ"א מהם רשלנות תורמת של 50% - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)         אם שני רכבים יוצאים מתחנת דלק, אם שני הנהגים נוסעים באיטיות ואם כל אחד מהמעורבים בתאונה היה מבחין מבעוד מועד ביציאת זולתו מהתחנה - אין ספק שהתאונה הייתה נמנעת.